חולם להכין ארוחת ערב למדונה\ דנה שוכמכר

תוכן עניינים

נמרוד דגן, נצר לשושלת תיאטרון ושחקן תיאטרון מוכשר בפני עצמו, החליט לעזוב את קריירת התיאטרון המבטיחה ולעבור לאי ביוון, שם הוא נהנה לבשל ומספר על העולם הקולינרי החדש הנפתח בפניו.

מתי החלטת ולמה לעזוב את התיאטרון ולעבור למסעדנות?

בשום שלב לא החלטתי לעזוב את התיאטרון ולעבור למסעדנות.
התחלתי ללמוד משחק בגיל 20 וכשסיימתי והייתי בן 23 התקבלתי לתיאטרון הבימה, שיחקתי שם ארבע שנים נהדרות ומאתגרות מבחינה מקצועית, פיזית ונפשית, במהלכן הכרתי את כריסטוף – איש טלוויזיה בעבר, עיתונאי ושף טבעוני במקצועו שהוציא כבר שני ספרי בישול שהפכו לרבי מכר בהונגריה.

נקלענו להמון בעיות בירוקרטיות בניסיון לחיות יחד בארץ, כריסטוף לא יהודי, לא ישראלי וכל ההישארות שלו הייתה מותנית בנו כזוג.
בכל שנה היינו צריכים לגשת אל משרד הפנים ולהוכיח על כנות הקשר שלנו, אספנו מכתבים מחברים ומשפחה, היינו צריכים להציג תמונות, שיחות וואטסאפ פרטיות, קבלות של הוצאות משותפות, כרטיס טיסה ומה לא. לפעמים הפקיד או הפקידה שישבו מולנו אישרו את חידוש ויזה, לפעמים היינו צריכים להגיע לפגישה נוספת שנקבעה לחודשיים או שלושה או חמישה אחרי – זה שיגע אותי, כל מה שחשבתי עליו היה: איך זה יכול להיות שבעולם בו הדבר הכי קשה זה למצוא אהבה יש כאלו שמנסים לחבל בה?
כריסטוף דיבר על לעזוב הרבה זמן ובאיזשהו שלב זה הרגיש גם הדבר הנכון לי.
הפרידה מהתיאטרון הייתה קשה, לא אשכח את הפעם האחרונה ששיקחתי את ההצגה הילד חולם של חנוך לוין,
הטקסט שכמעט ופותח את המחזה הוא "שיעצור הזמן עכשיו בשיא האושר – כי טוב מזה כבר לא יהיה", זוכר שירדה לי דמעה והתהפכה לי הבטן מהשאלה של האם אני עושה את הדבר הנכון.
אבל עם הזמן הבנתי שאין בחיים נכון או לא נכון, יש להעיז, יש סיכונים ויש הרפתקאות.

חולם להכין ארוחת ערב למדונה\ דנה שוכמכר

איך התחיל העיסוק במסעדנות ומדוע דווקא בחו"ל?

במקביל ועוד הרבה לפני שעזבנו את הארץ התחלתי לטוס ולטייל עם כריסטוף בעולם, הוא בעיקר היה נוסע לעבודה, אבל שנינו לא רצינו להעביר זמן בנפרד וכמעט תמיד הוא היה צריך יד נוספת במטבח. הוא לימד אותי כל מה שאני יודע, מאיך לקלף שום הכי יעיל ומהר ועד לאיך להכין ארוחה של שש מנות לעשרים אנשים בזמן של שעה וחצי.
הבנו עם הזמן שאנחנו צוות טוב ושאנשים נהנים לראות אותנו ולאכול את האוכל שאנחנו עושים יחד. היינו בוחרים יעד שמתחשק לנו לטוס אליו, יוצרים קשר דרך האינסטגרם עם עסקים מקומיים – בתי קפה, מסעדות או ברים, מציעים להם דיל של "תנו לנו את המקום לערב אחד, אנחנו נמכור כרטיסים מראש, נבשל, נגיש, ננקה, אתם – תמכרו אלכוהול ותשמרו את הרווח", טסנו ככה לפורטוגל, טורקיה, קפריסין, איטליה, אנגליה ויוון – היעד הבא הוא מקסיקו – הכל כבר מתוכנן וסגור וכנראה שמשם נמשיך לארצות הברית.

למה החלטת לעבור לאי קטן ביוון ולא למקום מרכזי יותר על מנת לבשל לאנשים רבים יותר?

אם היינו רוצים לבשל לאנשים רבים היינו נשארים בתא או עוברים לבודפשט ופותחים מסעדה, אבל אין לנו אינטרס או יכולת לעמוד במטבח ולבשל כל יום מהבוקר עד הערב – עם כל האהבה לאוכל ולאנשים, זה דורש התחייבות גדולה מידי – כמעט כמו להצטרך להגיע לתיאטרון הלאומי בכל ערב בשעה שבע ולצאת ממנו כמעט בחצות.
הרגשנו שאנחנו רוצים לנסות לחיות חיים מסוג אחר ששנינו לא חיינו לפני.
היה לנו מעט כסף שהצלחנו לחסוך וחיפשנו מקום לא יקר מידי בו נוכל לשים את הכסף ולקרוא לו בית. איכשהו התגלגלנו ליוון והתאהבנו – במנטליות של האנשים שמאוד מזכירה את זו של הישראלים אבל בעיקר באוכל היווני. התגלגלנו לכל מיני איים ולכל מיני כפרים וכמעט בטעות הגענו לאן שהגענו. אנחנו גרים כבר שנתיים בכפר קטן על יד הים בו גרים שמונה אנשים כולל אותנו, יש טברנה אחת ואין אף חנות, גם לא מכולת. זה שקט, זה מרגש, מעורר השראה ובעיקר מה שלא ידענו שאנחנו כל כך צריכים.

אם תוכל להסביר על ההבדל של סדנאות בישול טבעוניות בטוסקנה לבין אירוע של חתונה ביוון מבחינת ההכנות וכו…

לטוסקנה חזרנו עכשיו בפעם הרביעית, כל שנה אנחנו שם בקיץ לשבועיים, מעבירים סדנאות בישול טבעוניות ועושים טור קולינרי ברחבי טוסקנה, טעימות יין, קפה, המון מסעדות, ערים יפיפיות ושמש איטלקית ופרוסקו.
החתונה שעשינו ביוון בתחילת יוני הייתה לגמרי הפעם הראשונה בה הסכמנו לעבודה מהסוג הזה, היינו ארבעה ימים בוקר וערב השפים של 25 אנשים – ישראלים ברובם, שהגיעו ממקומות שונים בעולם יחד לוילה אחת בצפון יוון כדי לחגוג את האהבה של קארין ואמרי – אנשים יפים טוהר עם לב עצום.
בטוסקנה האחריות היא מאוד ממוקדת, בנינו תפריטים לסדנאות בישול ותכננו את הטור לפרטי פרטים, ידענו בדיוק כמה אנשים יהיו באיזה יום שנלך לאיזו מסעדה ומה כולם יקבלו לאכול שם.
גם לחתונה בנינו שמונה תפריטים לשמונה ארוחות, שתי העבודות האלו היו מדהימות, אנחנו מאוד מאוד שמחים שעשינו אותן.

באיזה מקום היית חולם לבשל ומדוע?

פעם בשנה אנחנו עושים אירוע התנדבותי, מוכרים כרטיסים, מבשלים, מגישים, מנקים ואת ההכנסות מעבירים לארגון מסוים שמדבר אלינו, לרוב משהו שקשור בילדים, נשים או בעלי חיים.
אין לי חלומות גדולים של איפה לבשל, אבל אם יש לי – אז סביר להניח שזו הפעם היחידה הזו בשנה שכריסטוף ואני יודעים ומרגישים באופן חד משמעי – שעשינו משהו בשביל מישהו אחר.

באיזה מקום ניתן למצוא חומרי גלם איכותיים?

95 אחוז ממה שאנחנו קונים, מבשלים ואוכלים זה ירקות או פירות, השאר הם מצרכים שאנחנו בדרך כלל דואגים שיהיו לנו בבית כמו טחינה ומידי פעם אנחנו מתפנקים בחרדל דיז'ון וטופו.
ביוון אנחנו קונים כמעט תמיד מחקלאיים מקומיים, ככה אנחנו גם יודעים בדיוק האיכות של מה אנחנו אוכלים וכמה נקי ואותנטי הוא וגם תומכים בעסקים קטנים.

אם תוכל לפרט על דירת הסטודיו שלכם ביוון, מה כולל במסגרת השהות?

אנחנו מציעים חוויה קולינרית, פשוטה ואותנטית בכפר הקטן בו אנחנו גרים על יד הים בדרום יוון – רחוק מציוויליזציה.
יש לנו דירת סטודיו שנמצאת ממש לבית שלנו, אותה אנחנו מציעים להשכרה.
אנחנו מארחים לסדנאות בישול פרטיות, לטיולי טבע, תרבות וקולינריה אצלנו בכפר.
אנחנו מזמינים להצטרף אלינו לטבע ולשקט. יחד אנחנו מפגישים את האורחים עם חקלאים מקומיים, אוכלים אוכל מקומי, שותים הרבה יין, נהנים מהים, מהרוח, מהשמש והשלווה שהחיים יכולים להציע.

מה החלומות שלך מבחינת קולינריה?

פעם אחת נרצה כריסטוף ואני להכין ארוחת ערב למדונה, אבל גם נסתפק בבראנצ.

רוצים להזמין חופשה השאירו פרטים
ניווט מהיר
אולי יעניין אותך לקרוא עוד
מושחת אבל אלגנטי
מושחת אבל אלגנטי

ברנרדו בלחוביץ יזם אשר מאחוריו ההצלחה המסחררת של פיצה מטר, כיום הוא הבעלים של קפה גן סיפור ומסעדת סילו ובקרוב מאד קפה לואקר בתל אביב.

רוצים להזמין חופשה השאירו פרטים